איך לחיות

במהלך השנה וחצי האחרונות, הגיעו לבית אבי חי אחים ואחיות שכולים לסדנאות כתיבה, בהן הם כתבו על החיים בצל הגעגועים לאחיהם שאינם בן החיים. שאלנו אותם איך עוברים בין חווית המוות לחיים שלא עוצרים? איך לצד החוסר והגעגוע האינסופיים ממשיכים לקיים חיים מלאים, ומה נותן להם כוח להתמודד עם האובדן?
 

"בַּלֵּב שֶׁלִּי עוֹבְדִים דַּחְפּוֹרִים בַּעֲבוֹדוֹת עָפָר/ מְחַלְּקִים לִקְבוּצוֹת אֶת מִי שֶׁהָלַךְ וּמִי שֶׁנִּשְׁאַר / אֲנִי רַק לוֹמֵד אֵיךְ / לִחְיוֹת". (אורי ויזל)

"זה פשוט להמשיך לחיות", אומר אורי ויזל, שאחיו, אלקנה ויזל נפל באסון קריסת המבנים במלחמת חרבות ברזל. "לא להפוך את זה לפיל כל כך גדול, כי זה גם ככה דבר שהוא נוכח, והוא גם ככה נמצא, ואי אפשר להתעלם ממנו...זה חלק אחד מתוך החיים. יש עוד. החיים שלי המשיכו גם בתוך השבעה, החיים שלי המשיכו".

"לעבור בין החוויות של היש והאין", אומרת חן שגב, שאחיה טל שגב, לוחם ביחידית אגוז, נפל בעת מילוי תפקידו לפני 13 שנים. "זה בעצם בעיניי להחזיק את שתיהן יחד, בכפיפה אחת. להבין שהחוסר תמיד קיים, ועדיין אפשר למלא אותו בהרבה דברים. זה אף פעם לא יהיה שלם, אבל החוויות של היש יוצקות הרבה משמעות לחיים".