פתוח, סגור, פתוח: לימוד וכתיבה על זיכרונות מימי הקורונה

״געגועים לקורונה. האפוקליפסה הכי אנדרייטד אי פעם״, צייץ מתן בלומנבלט מתישהו במהלך השנים האפוקליפטיות שחווינו. ובאמת, מאורעות השנים האחרונות עמעמו מעט את התקופה ההיא, רוויית הבידודים, שטיפות הידיים האובססיביות והסגרים. תקופה שפרעה את כל הסדרים המוכרים. תקופה שהחלה בסיני אחד שהחליט לנשנש עטלף לארוחת צהריים, והופ – ויהי חושך. 

  

ב-1 בנובמבר (למה דווקא בתאריך הזה? הצטרפו לסדנא ותגלו) נתכנס למחשבות מאוחרות על המגפה ההיא. על מה שהיא חוללה בעולם ובנו, ועל כמה שאנחנו לא מתגעגעים אליה. (או שאולי בעצם כן)? 

  

מפגש לימוד וכתיבה עם שהרה בלאו ושי גיליס. 20:30, בזום. בואו בטוב. 

Model.Data.ShopItem : 0 12

-

כשמסיימים את בית הספר, יחד עם הפרידה מהדבק, מהעטים וממחברות הבחינה, נפרדים מדבר נוסף: מהעורק הפועם של לוח השנה העברי. בבית הספר החגים הם עניין לעסוק בו: לגזור שופרות בראש השנה, להעלות הצגה על אנטיוכוס בחנוכה, לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט ולהשתלב בפסטיבל התחפושות בפורים. באזרחות הפרוזאית, לעומת זאת, החגים לרוב נוחתים עלינו בבת אחת, בלי לשאול ובלי להודיע מראש.

בניסיון לחזור לעורק הפועם ההוא, ניפגש מדי חודש לסדנת לימוד וכתיבה בזום לקראת מועדי השנה, בכל פעם בסמוך לחג הקרב ובא. ננסה לשמר את מחוזות הילדות, ולגלות גם מה התחדש בחג, אחרי שהשנים עטפו אותו (ואותנו) בטבעות של זמן. בואו בטוב.

• שיתוף
• הוספה ליומן
  Outlook Calendar (.ics) Google Calendar
• הרשמה לאירועים דומים