אנו מציינים השבוע 80 שנה לאירועי "השבת השחורה", שהתרחשו ב־29 ביוני 1946. זהו הכינוי שניתן לשבת שבה פתחו הבריטים במבצע "אגאתה" – סדרת פעולות רחבת היקף נגד היישוב היהודי ותנועת המרי העברי. במסגרת המבצע נעצרו רבים ממנהיגי היישוב, נערכו חיפושים מבית לבית, הוטל עוצר על ערים, והוחרמו נשק ומסמכים. במהלך הפשיטות, אף שההתנגדות הייתה ברובה סבילה, נהרגו כמה יהודים מירי בריטי.
מאז קיבל הביטוי "השבת השחורה" משמעות נוספת, קרובה וכואבת הרבה יותר. באירוע "משכן לעברית", שערכנו בבית הנשיא לכבוד שבוע הספר, חתמה רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, את הערב בקריאת שירו של טשרניחובסקי, "ראי אדמה". בדבריה היא קשרה בין השבת השחורה של 1946 לבין השבתות השחורות של זמננו, ובין שתיהן לשירו המצמרר, המקונן על צעירים שנגדעו בטרם עת ושבו אל האדמה מוקדם מדי: רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
"השיר הזה פורסם בשנת 1939, בשיאם של מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט ובימי הקמתם של יישובי חומה ומגדל", סיפרה הרצוג. "אחד מאותם יישובים הוא חניתה, הקיבוץ שעל גבול לבנון, שגם היום, לצערנו, נמצא תחת אש.
"מחר ימלאו 80 שנה לליל הגשרים, שהתרחש ב־16 ביוני 1946. באותו לילה תקפו כוחות היישוב היהודי 11 גשרים שחיברו את ארץ ישראל למדינות השכנות. אבי, שאול – ואני מיכל בת שאול – היה בין לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפעולה בגשר א־זיב, פעולה שהשתבשה. ארבעה עשר לוחמים נהרגו ונקברו בקבר אחים. השורדים, ובהם אבי, נמלטו מפני הבריטים והסתתרו במה שמוכר עד היום כמערת הסולם שבחניתה. לימים הובאו שרידי הלוחמים לקבורה באתר הסמוך לגשר, לא הרחק מנהריה. בית העלמין הצבאי שהוקם במקום נקרא 'יד לי"ד'.
"אירועי אותו לילה הובילו לשבת השחורה, ב־29 ביוני 1946, שבמהלכה עצרו הבריטים את מנהיגי היישוב היהודי. זו הייתה השבת השחורה 'המקורית'. ואילו אנו עדיין חיים את השבת השחורה של 2023, שהתרחשה באסם התבואה של מדינת ישראל – במרחב החקלאי השופע של הדרום. גם היום התבואה ממשיכה לצמוח שם, בדיוק כפי שמתאר טשרניחובסקי בשירו. אבל אנחנו, לצערנו, ממשיכים לשלם את מחירם של טובי בנינו, ונדמה ששירו של שאול טשרניחובסקי אקטואלי היום יותר מאי פעם.
"ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:
פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד…
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
תל-אביב, 1939
תמונה ראשית : חדר הפוך בקיבוץ יגור בעקבות החיפוש שנערך בו ב"שבת השחורה" (מאוספי הספרייה הלאומית)\ ויקיפדיה
