אותה כרית / צוריאל אסף

לזכר אחי אביעזר

גַּם בְּמִטַּת הָאֶבֶן שֶׁלְּךָ

אַתָּה עֲדַיִן חוֹלֵם

עַל חֲבֵרֶיךָ,

עַזֵּי הַנֶּפֶשׁ,

מְעֻטְּרֵי הָאוֹתוֹת,

שֶׁמְּנַת חֶלְקָם הָיְתָה נְפִילָה בַּחֲזִית.

אַתָּה נָפַלְתָּ בַּקְּרָב שֶׁלְּצַד הַקְּרָב.

אֲנִי מְנַסֶּה לְהַרְגִּיעַ אוֹתְךָ

כָּרִית הָאֶבֶן אוֹתָהּ כָּרִית אֶבֶן,

וְהַגַּעֲגוּעַ אוֹתוֹ גַּעֲגוּעַ.

לְעַצְמִי אֲנִי מַזְכִּיר שֶׁאֲנִי כָּאן

בִּזְכוּת כָּל הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַרְתָּם

כָּעֵת, וְכָּל שֶׁהֵם הֶחְלִיפוּ,

אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בַּדֶּרֶךְ לָעֶמְדָּה הַזֹּאת

אוֹ בַּחֲזָרָה מִמֶּנָּה.

אֵלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ, וְאֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ בַּדֶּרֶךְ

בִּזְכוּתָם וְגַם

בִזְכוּתְךָ.

צוריאל אסף - משורר ומחנך גלילי, אח שכול.