פרופ' יורם בילו, מחלוצי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית, חוזר אל נקודת המפנה שבה נטש את הקליניקה הפרוידיאנית לטובת פתרון חלומות, קבלה עממית ופולחני צדיקים ומספר על ההבנה שלא כל מצוקה מדוברת באותה השפה
זוכה פרס ישראל פרופ' יורם בילו החל את דרכו כפסיכולוג קליני. חלום של מטופל שלא סופר לו הוביל אותו להיחשף לשפות אחרות של טיפול ולבסוף להיהפך מפסיכולוג לאחד מחלוצי האנתרופולוגיה הפסיכולוגית בארץ. לקראת ליל שבועות בבית אבי חי, שיוקדש לעיסוק בחלומות ושבו ישוחח בילו עם פרופ' חיים וייס על חלומות ועל קברי צדיקים, חזרנו איתו אל תחילת הדרך.
"התחלתי את דרכי כפסיכולוג קליני", הוא מספר. "בגיל צעיר התחלתי לעבוד במסגרות שונות של בריאות הנפש. עבדתי בבית חולים פסיכיאטרי ואחרי זה במסגרת של תחנה לבריאות הנפש בירושלים. התחנה הייתה עם אוריינטציה פסיכואנליטית נוקשה מאוד. זה היה בשנות ה-70, והרוח הייתה פסיכואנליטית, כלומר, ברוח התורה הקלאסית של פרויד. דיברנו על קונפליקטים לא-מודעים שמתחילים בילדות המוקדמת. השפה הזאת הייתה אז השפה המקובלת, והתקשיתי לסגל אותה; לא הצלחתי להפוך את המושגים הפסיכואנליטיים לשקופים, כלומר, להסביר באמצעותם את העולם החווייתי של המטופלים שלי באופן לא-מאולץ. הרגשתי פער הולך וגדל, שתסכל אותי, בין המשוב החיובי שקיבלתי על העבודה שלי ובין התחושה שלי שאני מדבר בשפה שהיא קצת מלאכותית, קצת מאולצת, שכופה את עצמה במובן מסוים".
זה היה נכון לכל המטופלים?
"לא, ובמבט לאחור, זה בדיוק מה שעיצב את התובנה שלי שהתורה הזאת, הגישה הפסיכואנליטית, מתאימה לאנשים שבאים מרקע חברתי ותרבותי שמדבר את השפה הזאת גם בחיי היום יום. פרויד הוא גיבור תרבות אצל כל מי שמאמין שחוויות הילדות המוקדמות מעצבות את האישיות. השפה הזאת נהייתה מקובלת מאוד, אבל לא בכל סקטור ולא בכל קהילה. קהילות מסורתיות או חרדיות מקבלות פחות את השפה הזאת, ואם נשתמש בשפה הזאת באופן חסר הבחנה בכל קהילה, נקבל תשובה לשאלה שלך: יהיו ילדים והורים שירוויחו מהטיפול הזה כי עולם המושגים שלהם משתלב עם השפה הפסיכואנליטית, ויהיו כאלה שינשרו מהטיפול (באופן פשטני מאוד). בסופו של דבר, אנחנו חייבים לתת למצוקות נפשיות מבע באמצעות שפה, ואם השפה אינה מתאימה, המטופלים יעזבו. באופן קונקרטי, התחנה שעבדתי בה בירושלים הייתה מיועדת לילדים, אך היא טיפלה גם בהורים שלהם. בירושלים של אותם ימים, ילדים שבאו לטיפול מבית הכרם ומרחביה בדרך כלל נטו להישאר בטיפול, וילדים שבאו משכונת שמואל הנביא או מקטמונים נשרו ממנו. הייתה תחושה שיש פה שפה שלא כולם מדברים בה".
אז מה עושים?
"הטריגר שלי לחפש מסגרת של שפת טיפול אחרת היה חלום שלא סופר לי. טיפלתי באב של אחד הילדים מהתחנה, רואה חשבון, אדם משכיל ממוצא עיראקי, בגדאדי. הוא היה מטופל בלתי-אפשרי; הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו, וכל הדיבורים האלה על אירועים מהילדות נראו לו לא-רלוונטיים. הוא רצה הדרכה. הטיפול צלע, עד שיום אחד הוא אמר לי 'חלמתי חלום'. האוזניים שלי הזדקרו, כי כמו שאמר לנו פרויד, החלום הוא דרך המלך אל הלא-מודע. חשבתי שסוף סוף המטופל הסרבן הזה ייתן לי מין אפשרות להיכנס לעולם הפנימי שלו, שעליו הוא גונן מאוד, אבל לא. הוא לא נתן לי להיכנס לעולמו הפנימי. הוא אמר לי בהנאה כמעט סדיסטית: 'אני לא אספר לך'. ניסיתי לשמור על ארשת מכובדת של מטפל ולשאול, ואז הוא אמר לי, חד וחלק: 'פתרו לי אותו'. אני זוכר את הביטוי הזה. אנחנו דיברנו על פירושי חלום, פשר החלום, והוא אמר 'פתרון חלומות', ופה ניכר ההבדל בשפה. הוא סיפר לי שהוא הלך לפותר חלומות מהעדה שלו, ממוצא עיראקי שיש לו חנות קטנה שהוא חולק עם איזה חייט מצפון לשוק מחנה יהודה, ושהוא פתר לו את החלום.
"הוא לא היה מוכן לספר לי בשום אופן על החלום. לקח לי הרבה זמן להבין למה, כי לא הכרתי את השפה של פתרון חלומות, שממוקמת במסורות יהודיות, ולא במסורות פסיכולוגיות מודרניות, אבל הוא כן היה מוכן לומר לי מי האיש הזה שפתר לו את החלום. הוא הפנה אותי אל שאול פתיה, מפרש חלומות ובנו של יהודה פתיה, רב מקובל ממוצא עיראקי. הלכתי אליו והתברר לי שהאיש הזה באמת מפרש חלומות לכל מיני קליינטים שחולמים חלומות, בעיקר חלומות רעים. למדתי ממנו שהחלומות הולכים אחרי הטקסט, כלומר, ברגע שמישהו מפרש את החלום, הפירוש הזה תופס; יש פה איזה מין הנחה מאגית שלפיה המילים של המפרש יתממשו. אז גם הבנתי את המטופל שלי שסירב לספר לי על החלום שלו כי הוא פחד שאתן לו פרשנות אחרת שתשנה את הפרשנות החיובית שהוא קיבל.
מה זה בעצם פתרון חלומות?
"פתרון חלומות ביהדות הוא עולם מופלא. מפרשי חלומות מתחילים ממסכת ברכות בתלמוד ומביאים חומרים מתורת הקבלה. יש המון מקורות יהודיים מסורתיים שעוסקים בחלומות; מערכת שלמה של פרשנויות שרחוקה מאוד מהשפה הפסיכואנליטית. העולם שנפתח לפניי הוביל אותי לרצות להיות שוליה במעבדת החלומות בחנות שמצפון לשוק מחנה יהודה, להכיר יותר את מערכת המושגים שמבחינתי היא הצד האפל של הירח, וכך היה. במבט לאחור, אני רואה את המפגש הזה עם מפרש החלומות שאול פתיה כנקודת המפנה שלי מהפסיכואנליזה. לא נשארתי שם. אחר כך התחלתי לעבוד עם יוצאי מרוקו במושבים, ולא בעיר, כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי על רפואה עממית ואחר כך – על פולחני צדיקים באמצעות חלומות".
על הנושא הזה תדבר עם פרופ' חיים וייס בליל שבועות הקרוב. מה בין פולחני צדיקים לחלומות?
"בשבועות אדבר על פולחני צדיקים של יוצאי מרוקו, אנשים פשוטים במובן הזה שהם חסרי השכלה פורמלית, וגם מבחינה דתית, הם אינם וירטואוזים דתיים או מיסטיקנים, אבל זה בדיוק הקסם של החלום. חלומות קורים בכל לילה. לא-תמיד אנחנו זוכרים אותם, אבל הם קורים מאליהם, וגם אנשים פשוטים יכולים באמצעות החלום להשמיע קולות גדולים. החלום, לפי המקורות היהודיים, הוא לא רק דרך המלך אל הלא-מודע, כפי שאומר פרויד, וגם לא רק דרך המלך אל הלא-מודע הקולקטיבי, כפי שאמר יונג; הם גם דרך המלך למפגש עם האלוהי.
"החלום, לפי היהדות, אינו משקף רק את העולם הפנימי שלנו; הוא מביא אלינו חומרים מן העולם שמסביב. כך מגיעים חלומות נפלאים עם מלאכים או חלומות מפחידים עם שדים, וגם השדים וגם המלאכים הם ישויות חיצוניות. מה עשה פרויד בספרו פשר החלומות משנת 1900? זהו רגע היסטורי שבו הוא לוקח את השדים ואת המלאכים ומכניס אותם לתוך הנפש, נותן להם שמות אחרים: האיד, יצרים של תוקפנות ומיניות. גם מלאכים נהפכים לכוחות נפשיים פנימיים: החמלה, המוסר. לעומת זאת, השפה הקוסמולוגית, ולא הפסיכולוגית, מאפשרת משהו אחר. באמצעותה ראיתי איך אנשים עם חיים פשוטים נפגשים עם האלוהות.
"אני אספר למשל על אדם שהוא ראש צוות תחזוקה, עובד בתחום הניקיון, שמגלה בחלום את פתחו של גן עדן בבית שאן, שעליו שומר אליהו הנביא, ועל מישהו אחר שחולם חלום התגלות שבו צדיק שקבור במרוקו, רבי דוד ומשה, אומר לו 'אני לא יכול להישאר שם, בהרי האטלס. כל היהודים עזבו. אני רוצה לבוא אליך הביתה', והוא מעביר אותו אליו, והמקום נהפך למקום של עלייה לרגל".
האם כשאתה מדבר על שפה נפשית אחרת, אתה מניח שמדובר באותן מצוקות וצרכים נפשיים שמקבלים ביטוי אחר, לפי התרבות השונה של המטופלים? האם כולנו זקוקים בסוף לאותם הדברים?
"אני לא מוותר על השפה הפסיכולוגית. אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים. אני קורא למה שפגשתי במחקר שלי 'יער של סמלים' שלא הכרתי. הפסיכואנליזה היא יער של סמלים; זה מה שפרויד עשה: הוא הציע לנו שפה לדבר בה את הלא-מודע שלנו, את הדברים שאנחנו לא יכולים לתת להם מובן. הוא נותן לנו סמלים שלתוכם אנחנו יכולים לקשר חרדות, דיכאונות, כל מיני מצוקות חיים. מה שמשותף למצוקות הללו הוא שאין להן ביטוי פשוט. חשבי למשל על חרדה מקיפה, חוויה שכולנו מכירים, גם אם לא בממדים קליניים. אנחנו מרגישים את החרדה בגוף, כמו משהו עמום בקרביים, או שאנחנו מרגישים את הדיכאון, שגורם לנו לשכב במיטה ולא לרצות לפעול. אנו זקוקים לשפה כדי לדבר את הדיכאון ואת החרדה. זה מה שפרויד מבין. למצוא שפה זה צעד ראשון של ריפוי.
"המקובל מצפון לשוק נותן לנו משהו דומה במובן הזה – שפה סימבולית אחרת. אני חושב שהמצוקות של כל האנשים דומות פחות או יותר. כל אדם שמאבד מישהו קרוב, גם אם הוא חי בפפואה ניו גינאה, מתאבל. החוויות האלה של עצב ושל שמחה הן חוויות כלל-אנושיות חוצות תרבויות, אבל לכל אדם יהיה נוח לתרגם את החוויות האלה באמצעות קטגוריות סימבוליות, מוסריות ומילוליות שונות, וזה תלוי בעולם התרבותי שלו. לכן זה יחסי מאוד. המושג של יחסיות תרבותית חשוב כאן. אני מאמין שהמצוקות של בני האדם דומות, אבל עדיין, אני חושב שמטופל ממוצא בגדדי שחי בתוך העולם המסורתי ושמכיר קצת קבלה מעשית יהיה לו נוח יותר עם השפה של המטפל המסורתי, ואילו המטפל בתחנה הפסיכואנליטית יוכל לעזור יותר לאנשים שבאים מהעולם שדובר את השפה של פרויד וממשיכיו. מובן שהגבולות אינם חדים, וניתן לתרגם משפה נפשית אחת לאחרת, אבל אני בהחלט חושב שטוב שמטפלים לא ידברו בשפה פסיכואנליטית נוקשה מאוד עם כל אדם שמגיע אליהם; לבדואית מהפזורה שבאה לטיפול בסורוקה אתה לא תוכל לעזור בשפה פסיכואנליטית טהורה, וכשמישהו מאמין שנכנס לתוכו שד – צריך להוציא ממנו את השד".
תמונה ראשית: חלום יעקב (צייר: רפאל)\ ויקיפדיה
