בעיות החיים הקטנות נועדו לצדיקים, כי הדת, האל – הם כאן כדי לפתור את הבעיות הגדולות". האנתרופולוג פרופ' יורם בילו מסביר את הצורך העמוק בעלייה לקברי צדיקים. ריאיון
בין שהמטרה היא זיווג, ובין שרפואה או התחזקות דתית – העלייה לקברי צדיקים היא תופעה רחבה בישראל, ואולם, שורשיה הפסיכולוגיים קדומים ועמוקים יותר ממה שנדמה. לקראת עליית סדרת ההרצאות עליות לרגל וקברי צדיקים בבית אבי חי במסגרת סדר בוקר, שוחחתי עם זוכה פרס ישראל פרופ' יורם בילו כדי להבין מה מושך אותנו אל קברי הצדיקים, אילו צרכים הם ממלאים ומה הקשר בין המונותאיזם היהודי, בית העלמין בכנרת וקברו של רבי שמעון בר יוחאי.
כפרופסור שעוסק באנתרופולוגיה פסיכולוגית, מאין נובע הצורך לעלות לקברו של הצדיק בעיניך? האם מדובר כאן בקושי להתמודד עם אובדן של דמויות מופת?
"אם נתחיל לנתח את התופעה מלמעלה, בצורה כללית ומרוחקת, אפשר להציע – גם אם בצורה ספקולטיבית – מענה לשאלה למה הדת נהפכה משלב מוקדם באנושות למוסד שבני האדם לא יכולים בלעדיו. מכיוון שהדת היא מוסד אוניברסלי, יש להניח שהיא נובעת מאיזשהו צורך עמוק. אני חושב שהצורך להאמין הוא צורך שממש טבוע בנו. ייתכן שהוא נובע מכך שבני האדם הם היצורים היחידים בטבע שמודעים לסופם.
"אחד הדברים המרכזיים שבהן עוסקות הדתות הוא ההתמודדות עם המוות – בין השאר באמצעות יצירתו של 'לאחר המוות'. הדת מאפשרת שפה שבה יש חיים אחרי המוות, יש הפרדה בין הגוף לנפש, וכך, גם אם הגוף מתכלה, הנפש יכולה להישאר נצחית. יכול להיות שככה נוצרו דתות. אם כך, האנשים שחיו חיי מופת, הצדיקים, שנבחרו על ידי האל ונמצאים ליד כיסא הכבוד שלו, כפי שכתוב 'צדיקים במיתתם קרויים חיים', מגלמים במיוחד את האמונה בחיים שאחרי המוות. לא רק שכל הנשמות קיימות באיזשהו מקום אחרי המוות, אלא שנשמות הצדיקים שביניהן, מתוך זה שהם חיו חיי מופת ונמצאים ליד כיסא הכבוד, יכולות להמשיך ולשמש מתווכים בינינו ובין האל".
ומה בין זה ובין היהדות?
"הצורך הזה בתיווך הוא משמעותי יותר דווקא בדתות המונותאיסטיות. הדתות המונותאיסטיות הן דתות שבהן האל הוא כול יכול אבל מרוחק – באסלאם יותר מאשר ביהדות, וביהדות יותר מאשר בנצרות – אבל בכולן הוא מרוחק. לכן, המאמינים בדתות המונותאיסטיות לא חולמים את אלוהים. מישהו פעם עשה מחקר שהראה שאפילו מתמודדי נפש בבית חולים פסיכיאטרי לא חולמים חלומות שבהם אלוהים מופיע כיוון שאלוהים הוא חסר גוף, אבל רבי שמעון בר יוחאי, למשל, מופיע גם מופיע בחלום. כך, דווקא בדתות שבהן האלוהים הוא הכי מופשט והכי רחוק, כמו ביהדות ובאסלאם, אנחנו מוצאים עליות לרגל: אנשים מגיעים אל קברו של הצדיק בבקשת עזרה בבעיות החיים השונות שלהם".
אני מניחה שהם עושים זאת גם כי המאמינים אינם רוצים "להטריח" בכל בעיה קטנה את אלוהים הגדול.
"ישעיהו ליבוביץ' היה אומר 'אלוהים הוא לא קופת חולים'. זה מעליב שמתייחסים לאלוהים כמו לרופא משפחה בקופת חולים מאוחדת. אומנם, ביום יום אנשים פונים לאל בכל עניין, אבל עלייה לרגל לקברים, פולחן הצדיק, מאפשרת עיסוק בבעיות האלה. את יכולה לנסוע בשבוע הבא להר מירון, לקבר רבי שמעון בר יוחאי, ולבקש שהצדיק יעזור לבן שלך לעבור בגרות במתמטיקה; או לאחות שלך להצליח בתזה; או לאימא שלך להינצל ממחלה קשה; וכן הלאה וכן הלאה. בעיות החיים הקטנות נועדו לצדיקים, כי הדת, האל – הם כאן כדי לפתור את הבעיות הגדולות שאיתן פתחנו: השאלות על נצחיות הנשמה, על שכר ועונש ועל כל הדברים היפים. בסופו של דבר, מה שבונה את רקמת החיים שלנו הן הבעיות הקטנות, ולכן המקומות האלה נחוצים לאדם המאמין".
ומה בנוגע לאדם החילוני? גם לו יש קברי צדיקים?
"אני טוען שיש לנו גם קדושים חילוניים".
בית הקברות כנרת, למשל, הוא מוקד עלייה לרגל לכל דבר.
"בוודאי, בית הקברות כנרת הוא המקדש של ארץ ישראל העובדת שאנשי ההתיישבות השיתופית יצרו. קבורים בו רחל המשוררת, נעמי שמר ורבים מאבות הציונות. בשנים האחרונות הוא ירד מגדולתו, כפי שתל חי ומצדה ירדו מגדולתם כמוקדי עלייה לרגל ציוניים. בסדרה הקרובה אדבר דווקא על מקום שולי ומוכר פחות: מערת ניקנור. זוהי מערת קבורה עתיקה מימי בית שני שהתגלתה כאשר הקימו את קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. מנחם אוסישקין, העסקן הציוני יושב ראש הקרן הקיימת, העלה לשם את עצמותיו של אחד מחשובי ההוגים הציונים, יהודה לייב פינסקר, ושנים מספר לאחר מכן נקבר גם הוא במערה. אוסישקין התכוון להפוך את מערת ניקנור ל'חלקת גדולי האומה' הציונית, אבל אז פרצה מלחמת העצמאות, וכל הפרויקט זז מערבה: הקימו את הר הרצל, שהוא מקדש מדהים מבחינת האפקטיביות שלו; זהו הפנתיאון שמסמל, לצד יד ושם, את הסיפור הישראלי של ׳משואה לתקומה׳. כל הסיפור הציוני חרוט במקום הזה. מערת ניקנור, כמו הר הרצל, היא דוגמה לדרך שבה נוצרים מקומות קדושים חזקים. הר הרצל הוא הר האבירים הקדושים שמגינים על מדינת הלאום, ומי שמתבונן עליהם מקברו בראש ההר הוא הרצל, נביא הציונות, החוזה. כלומר, מה שהציונות עשתה זה לקחת את מערך הסמלים הדתי ולתת לו משמעות חילונית, אם בכלל אפשר לקרוא לה חילונית".
לפרטים המלאים על הסדרה בהנחיית פרופ' יורם בילו לחצו כאן
תמונה ראשית: קבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה (צילום: נועה שורק)
